תנחומים מסיני פתר, חבר ילדות

סמדר יקרה

לקח לי זמן לנסות ולעכל את הערב המרגש לזכרו של נעם וגם את מכתבך שמצליח לסכם בצורה מדוייקת את עיקרי הדברים שנאמרו. אישיותו של נעם נפרשה בערב הזה בשלל צבעי הקשת שלה. והיא הצליחה לכנס תחת כנפיה זויות מגוונות כל כך וכל כך הרבה אהבה. מדהים להבין ,בכמה צניעות נעם ניהל את מערכות היחסים האלה , וכמה הפליא לגעת בכל כך הרבה לבבות. את יודעת ,בוודאי, כמה לא פשוט להיות פופולארי כל כך ,ובה בעת להחזיק בנחישות בעמדות הפוליטיות בהן החזיק נעם. 

הייתי מוסיף וחולק עם הנאספים -שרבים מהם הופתעו לגבי חלקו של נעם בסיירת- כך:
בבתים בהם גדלנו ,נעם ואני, הוא בשולי ירושלים האקדמאית והבורגנית, ואנחנו בשוליה של תל אביב הדיזנגופית, היינו מצד אחד מיעוט אשכנזי וקומוניסטי בתוך הוויה מזרחית ולאומית מאד, ומצד שני היינו אמורים להיות אבנגרד של "עולם המחר": כלומר ,להיות מצטיינים בכיתות הלימוד וביחידות הצבא כדי להוות מודל.

נעם איש הסיירת אכן הלך רחוק עם המשימה הזו ,כפי שרק הוא יודע.  גם מתוך ידיעה, מן הסתם, שהוא מתרגל שם כח רצון, נחישות וידע שיסייעו לו במאבקים החשובים באמת  כפי שהעיד עליו עזמי מ"תעאיוש". וגם מתוך שנאמנותו לחברים שבדרך -בכל דרך- היתה יוצאת מן הכלל.

עבורי הבית של הקמינרים היה משהו חדש- שלוחה קומוניסטית אנגלו- סכסית (ואצלי קומוניזם היה תמיד צבוע ברוסית ), עם האירוניה הקמינרתי הידועה ,שסייעה לי אישית גם להסתגל למעבר מהקומוניזם הנוקשה לניו- לאפט, וגם פולחן של כדורסל, כשאצלי רווח פולחן הכדורגל.

נעם בכל אלה היה שותף להוויה של להיות הבן-של ,וללמוד את רזי הסטארט אפ של הקמה מחודשת של שמאל לצידם של אבותינו שהובילו. בהמשך היתה לנו התבונה לסייע – עם הנסיון מבתי אבא- בהקמתה של תנועת ,יש גבול, ,כל אחד בדרכו ובמיקומו הגיאוגרפי השונה .

החמצתי את נעם בשארית חיי. וחבל לי כי הערכתי אותו עד מאד . פגישתנו האחרונה חרוטה אצלי עמוק. הוא שפע רוך וחיבה, שנזקקתי להם ממנו.

אני מתבונן במתן בנכם- את כרמל ,לצערי אני רק רואה מרחוק עם מטען של טוב לב בעיניה-  ואני רואה כוכב עולה בהרכה מובנים של עצמה אינטלקטואלית ופוליטית, נכסים שרכש גם מנעם. 

ארצה להשאר בקשר, ולסייע ,אם אוכל, במפעלותיך .
חיבוק
סיני פתר