לקראת סופה של שנת 2014 נפטר נעם קמינר, פעיל אהוב, בולט ומתמיד בשמאל שמעבר לגדרות הציונות. הרבה סיפורים ואנקדוטות סופרו אודות נעם בחודש מאז פטירתו. הוא היה פעיל אהוב ומכובד על כל מי שפגשו אותו בפיתול זה או אחר של פעילות שמאלית. בימים אלה אני מוצא לנכון לשתף בזיכרונות פוליטיים מנעם, זיכרונות שהם מאוד אקטואליים בימים האלה. נעם היה איש פוליטי, הכרתי אותו כאיש פוליטי ופגשתי אותו תמיד בנסיבות פוליטיות, לכן נראה לי מתבקש שאתייחס אליו בפן הפוליטי. יש כמובן הרבה אחרים.
1)
סוף חודש אוקטובר 2000. נעם משתתף עם משלחת שארגן סניף חד"ש תל אביב בביקור בסניף חד"ש בכפר קאסם לרגל יום השנה לטבח כפר קאסם ובצל "אירועי אוקטובר" הקשים, שבועות ספורים לפני כן. לא הייתי במפגש. דיאנה נסעה לשם ואני נשארתי בבית עם הבנות. ממה ששמעתי המפגש היה טעון מאוד. החברים והחברות בכפר קאסם הביעו כעס ואכזבה באוזני האורחים: "לאן נעלמה האחווה היהודית-ערבית ברגעים הקשים, כשממש פחדנו לצאת מהבית והיינו צריכים אותה?" דיאנה, רותי ונעם חזרו מהמפגש בתחושה מאוד חזקה, שהרוח שעלתה מדברי המארחים עולה בקנה אחד עם התסכול העמוק שהם ואחרים באזור תל אביב חשו כאשר בזמן אמת, בשעה שעמדו ומחו על הרג המפגינים בואדי ערה ובגליל מול הקרייה בתל אביב, המנהיגות הפוליטית סירבה להתארגן לנסיעה לצפון "כי זה מסוכן מדי". המפגש בין התסכול של פעילי חד"ש כפר קאסם ושל מספר פעילות ופעילים תל אביביים וביניהם נעם היה הדלק הראשוני להקמתה של תעאיוש, תנועה ערבית-יהודית, שתגדיר מחדש את הפעולה המשותפת הערבית-יהודית. כאשר שבוע מאוחר יותר התכנסנו יחד, פעילים ופעילות ממקומות שונים, כדי לדון בהקמתה של מסגרת פעילה כזאת שתדליק אור של תקווה לשותפות מתוך סולידריות ומחויבות, היה נעם (אז חבר ועד סניף חד"ש תל אביב) בין אלה שמנענו את הגדרתה כמסגרת צרה של חד"ש. זה אפשר לה לצמוח ולתת מקום לגברים ונשים, שהיו מזוהים עם מסגרות פוליטיות אחרות, ובעיקר שלרוב שהיו ללא שיוכים פוליטיים מגובשים ועם רצון עז לפוליטיזציה אמתית דרך פעולה פוליטית משמעותית. תעאיוש קמה וצמחה ופתחה אפיקים חדשים של פעולה משותפת ערבית-יהודית, על בסיס מאבק בגזענות ותוך הכרה בתנאי אי השוויון, היתה לתנועת מאבק בכיבוש ולתנועת מאבק נגד ההפליה בתוך ישראל – אלפי אנשים משני העמים זכו דרכה להתנסות המעצבת של מאבק משותף בימים אפלים.
2)
חורף 2003. משבר חמור בחד"ש בעקבות תוצאות הבחירות. הברית שנכרתה עם תע"ל (אחמד טיבי) גירדה את המנדט הרביעי אבל לא השיגה אותו. כתוצאה מכך נשארה חד"ש בכנסת עם שלושה ח"כים ערבים, ודב חנין, מספר ארבע ברשימה, נשאר מחוץ לכנסת. לראשונה מאז 1948 נשארה הסיעה בכנסת של המפלגה הקומוניסטית ובעלי בריתה בנציגות חד-לאומית, ללא נציג יהודי. הקולות של המנהיגות הפוליטית היהודית בחזית ושל רבים מפעיליה רעמו. חלקם תבעו את התפטרות ראש הרשימה, ח"כ מחמד ברכה, כדי לפנות מקום לנציג היהודי. אחרים תבעו את הכיסא מבעל הברית טיבי. נעם היה בין אלה בינינו שנזעקו כדי להרגיע ולהעביר מסר עקרוני: אותנו כפעילים יהודים בחזית ח"כ ברכה מייצג לא פחות טוב מכל ח"כ יהודי; היהודים ככאלה אינם סובלים מתת ייצוג בכנסת, ושום דבר לא יקרה, אם במשך קדנציה יכהנו מטעם חד"ש רק חברי כנסת ערבים. האוכלוסייה הערבית שנמצאת תחת דיכוי והפליה היא זאת שזקוקה לכל נציג ונציג. השותפות היהודית-ערבית אמורה להתבסס על הגישה הזאת.
3)
קצת אחורה בזמן – מערכת הבחירות של שנת 1988 בפתח. נדמה לי שזה קרה כמה חודשים טובים לפני הבחירות. אני הצטרפתי שנה קודם למק"י. זו היתה תקופה מיוחדת מאוד, מלאת תקוות – האינתיפאדה הראשונה בשנתה הראשונה יצרה תחושה, שהנה יש סיכוי, שהתקוממות עממית תניע תהליכים לסיום הכיבוש, הרפורמות של גורבצ'וב בברה"מ עדיין הצטיירו מרחוק כמקור לתקוות שסוף סוף יהיה משטר שהוא גם קומוניסטי וגם דמוקרטי. חלה השמאלה משמעותית בדעת הקהל הישראלית, שחלקה באה לידי ביטוי בעדכון מצעי המפלגות שמאלה וחלקה בהופעתם של צעירים וצעירות שמאליים, שהיו מוכנים לחרוג אל מעבר לגדרות הציונות. נעם, מבוגר ממני בקצת יותר מעשור, היה אז פעיל בשס"י (שמאל סוציאליסטי ישראלי). שס"י ניסתה להניע מהלך לריצה משותפת של שתי הרשימות השמאליות הלא-ציוניות: חד"ש והרשימה המתקדמת לשלום. ערב אחד נשלחנו, מספר פעילים, על ידי מזכירות סניף תל אביב של מק"י לדירה, שתפקדה כסניף שס"י ברחוב המלך ג'ורג' בתל אביב, בין סמטה פלונית לסמטה אלמונית. מה היה תפקידנו? להשתתף בדיון הפתוח שיזמו אנשי שס"י ולהתנגד ליוזמה שלהם. למה? קיבלנו כל מיני הסברים – על הדו-פרצופיות של מנהיגי הרשימה המתקדמת, התמיכה שלהם בארה"ב והשמצות שונות. אני חייב לציין, שהנימוקים של אנשי שס"י ואנשי שמאל אחרים, שתמכו בהליכה המשותפת, היו משכנעים יותר מהקשקושים שלנו. אני זוכר את נעם מביט אלינו כמי שלא מבין את הטיעונים המפותלים, שבאמצעותם ניסינו להצדיק לא רק את אי הנכונות לאחדות אלא את ההתנגדות של חד"ש לחתום על הסכם עודפים עם הרשימה המתקדמת, מה שעלול היה להוריד לטמיון מנדט שלם שיכול היה להגיע לידי הימין. בתמיהה הכנה שלו ושל חבריו נוכח התירוצים המטופשים שהמצאנו כדי להצדיק גישה סקטאנטית ניכר היה היושר הבסיסי, שאמור לאפיין כל ויכוח פוליטי בריא.
4)
מתישהו, הזמן המדויק לא חשוב, חבר ושותף פוליטי שלנו נמצא בצרות אישיות-כלכליות; בין היתר איבד מקום עבודה בשל פעילותו הפוליטית. החובות מצטברים וצרים על חייו. בודדים יודעים את הדרמה, ולצד בקשת עזרה יש גם בקשה לדיסקרטיות. למי פונים? הסכומים הנדרשים מחייבים פנייה לכמה אנשים – הם גדולים מכדי שיפלו רק על שותפי הסוד. צריכים למצוא עוד כמה אנשים להתחלק עמם, בשקט, בעניין ולבקש שיתחלקו איתנו במעמסה. מצבים כאלה מחייבים לחפש בזהירות בקרב האנשים סביבנו. מי משלבים שלוש תכונות – יכולים לעזור, ירצו לעזור ויהיו דיסקרטיים? נעם הוא אחת הבחירות הראשונות. השיחה אתו עניינית ביותר – לא מבקש לדעת פרטים, מציע סכום, שואל אם זה יספיק וקובע את אופן העברתו. ממנו הסיפור אף פעם לא דלף, מקבל הסיוע לא ידע שחלק מהסכום בא מנעם ולא היה כל צורך בפירוט כלשהו. דיסקרטיות חברית.
נעם קמינר | 2014 - 1953 | Noam Kaminer 