תנחומים מחבר לעבודה

רציתי להביע תנחומים עמוקים בשמי ובשם חברי באקס ליבריס בוסטון ושיקגו.

הכרתי את נעם מאז שהוא הצטרף לאקס ליבריס. בשנה שהוא הצטרף אני עזבתי לארהב כך שההיכרות האישית שלי איתו — מעבר לעבודה דרך אימייל ושיחות — התרכזה בביקורים קצרים שלי בישראל, כמה פעמים בשנה.

היה לי הרגל – להכנס למשרד של נעם בתחילת הביקור, כדי לקבל ׳עידכון׳ על מצב העניינים (חברתי, פוליטי, וגם אישי) והשפיות. בועה בלב המשרד הירושלמי. בדיבור הרגוע, הענייני, הרך שלו, הוא דיבר על החיים החברתיים והפוליטיים, על העוולות והרשעות והאטימות, וגם על צדק, חמלה ותקווה.

כך במהלך השנים, הוא דיבר גם עליכם: המאבק האמיץ של מתן בצבא; על היזמות של סמדר, צופן, ו׳כוונות טובות׳; הארכיון שאת עזרת להקים, ועל מפעלי החיים של ראובן. דיברנו על החיים בישראל, ועל פליטות. על מחאות ועל פתרונות. על נושאים גדולים ועל פרטים קטנים.

בניגוד אלי, שניצמדתי לסימני הייאוש, נעם — לפחות בפני — התרכז בשביבי התקווה. אני לא יודע אם באמת הרגיש כך, אבל לי הוא הקרין כוח והתמקדות במה שיש, ובמה שאפשר וצריך לעשות.

בשיחת הטלפון האחרונה שלי איתו, בסוף יולי (ממש בלב ״צוק איתן״), סיפרתי לו בהתרגשות של טירון על חווית השתתפותי בהפגנה תל-אביבית קצת סוערת. נעם, בקולו הרגוע, אמר – לא נראה שבעתיד הקרוב יהיה יותר טוב, אבל לפחות ניתן ״פייט״… בינתיים באה והלכה עוד ׳מלחמונת׳, ואני חזרתי לריחוק האמריקאי. אבל נעם, עם אישיותו המיוחדת ודרכו ההומנית, ישאר כמודל לתמיד.

א.ב.א.