הנה סיפור אחד, על תודעה אזרחית אם תרצו
כבר אמרנו, נעם היה ילד שקט וגבוה ויואב היה זז ורועם.
ויחד היו משהו שונה. זוג ברדקיסטים, מגנט, חשמל. ניצוצות והפתעה.
…הייתי מאד מבסוטה מתשובה שכתבתי בבחינת הבגרות בחיבור והבעה, על זכויות האזרח במשטר הקומוניסטי לעומת המשטר הדמוקרטי. כתבתי שלוחם זכויות אמיתי חייב להשאר בארצו ולתקן אותה, מעשה סחרוב, ולא לערוק לארץ נוחה יותר, או לחליפין בקר את ארצו מהמערב, מעשה סולזיניצין. על ענני הסיפוק הלכנו יעל חברתי ואני לשבת בדשא של האוניברסיטה הסמוכה.
אלא שכל ההישג הזה פתאום נראה נמוך
כי ביציאה מבית הספר פגשנו את יואב ונועם, עולים על טוסטוס. "צריך לשחוט פרות קדושות" הם אמרו לנו, ואני חשבתי שמדובר בפרות הודיות. "לא", הם הסבירו, "פרות קדושות הם ערכים קדושים: צבא, גנרלים, דברים שנעשים בשם הבטחון". "כל דבר קדוש" אמרו, נתנו גז והסתלקו.
והנה הגענו יעל ואני לרחבת הכניסה לאוניברסיטה, ובבריכה שבה, השניים עומדים, רגליים במים, בלי בגדים למעט תחתוני גומי רפויים, ואוספים בשקדנות מטבעות מקרקעיתה. מטבעות שנזרקו בידי מבקרים ותיירים, לירה ישראלית , חמש לירות, חצי לירה ו25 אגורות גדולות, עשר אגורות.., מטבעות זהב וכסף…. יעל ואני לא נרגענו מצחוק ומהשתאות.
מה עשו במטבעות שאספו? האם מסרו לנצרכים? הלכו למסעדה? לסרט? אולי דלק לטוסטוס? אולי קודם אספו ואחר כך חשבו? לא אדע. לשניהם אצה הדרך, ואני שכחתי לשאול.
נעם קמינר | 2014 - 1953 | Noam Kaminer 