לזכרו הבלתי נשכח של נעם קמינר מאת דוד פלמה

בשנת 82 קרה שישבתי בכלא עם נעם קמינר.
לא הכרתי אותו לפני כן וגם אחר כך נפגשנו רק מעט.
נעם היה אז עלם חמודות, ביישן ומוצק בדעותיו כאחת.
לא מהמרעישים אך כשדיבר הקשבת.
נעם היה איש במקום שלא היו בו אנשים.
אתמול נחרדתי לשמוע שנעם נפטר ממחלת הסרטן לאחר מאבק ממושך.
אבל המאבק האחר שלו נמשך, דרך בנו מתן ועם חבריו ועם חברים אחרים שלהם. כי כאשר מדינת ישראל הולכת והופכת סביבנו למפלצת האיומה המכונה "מדינת הלאום היהודי", מתברר שעל אף ההתקרנפות הגדולה בכל זאת ישנם בעם הזה כוחות השומרים על האנושי שבאדם.
וכל כמה שהדבר קשה הוא בכל זאת אפשרי בגלל האנשים האלה, מסוגו של נעם קמינר, שהם אנשים היודעים שאין שום אור בקצה המנהרה שלא הם אשר יציתו אותו בדרכם הרכה והבלתי מתפשרת.
יהי זכרו ברוך

פורסם בפייסבוק