תנחומים מתמר שדה, חברה וקולגה מאקס ליבריס

סמדר, כרמל, מתן,

היום עובר לאט לאט ומרגע לרגע ההבנה מחלחלת לתוכי. באמת שקשה לי להאמין שנעם ויתר. אפילו נעם, שמעולם לא התייאש, ויתר. ואני מתרגמת לעצמי מה זה אומר, מה בדיוק ההעדר הזה ועד כמה הוא נוגע. ומפחיד.

נעם היה אדם חד פעמי, לפחות עבורי. באמת ובתמים לא הכרתי אדם טוב כמוהו. כל היום אני מריצה בראשי תמונות של נעם ובכולן הוא מחייך. בחלקן החיוך מלווה בהרמת גבה משתאה—כך הוא היה כשהיה מספר לי על כל אותם מקרים שאנשים עושים דברים לא הגיוניים, החל מפעולות לא סבירות בסביבת העבודה שלנו וכלה במדיניות החוץ של אובמה—ובחלקן הוא קורן מאושר, מלא מאושר. למשל כשהוא מספר עליכם—שלושתכם וכל אחד ואחת מכם. כמה אתה נהדרים. וכמובן הוא צדק; אפשר היה לראות בברור כמה אוהבים ונהדרים הייתם עד הסוף.

כפי שאתם יודעים, אני רחוקה, בקייפטאון, ולא אספיק להגיע להלוויה. כמובן שאבוא לשבעה. אני לא מאמינה גדולה בטקסים ואני לא מתכוונת אי פעם באמת להרפות מהחבר שלי נעם, ובכל אופן כל כך כואב לי שאני לא אהיה אתכם מחר.  אנא סלחו לי ותדעו שאני כל כך כל כך אתכם.

תמר שדה

נעם ותמר באירוע של אקסליבריס