מכתב מקרובת משפחה

נעם אהוב כל כך

אף פעם לא אמרתי לך, עד עכשיו,

כמה  אני אוהבת אותך

וכמה משמעות יש לך בחיים שלי. ושל א', ר' ות'. ושל אמא שלי.

( שעכשיו מגלה …. שהיתה מאוהבת בך בסתר)

איכשהו נכנסתי לתוך המסורת הקמינרית שלא מדברים על דברים כאלה,  ורגשות זה משהו ששומרים לעצמך.

המקום שלך בחיים שלנו הוא כל כך משמועתי.

הידיעה שאתה שם, במלוא קומתך ועם הלב הגדול שלך והחיוך שנמתח לתוך העניים, נסכה בי איזה בטחון . שאני לא לבד.

אני חושבת שזה קשור לזה שתמיד היית כל כך נוכח בכל שיחה.  בכל מפגש.

נמצא במאה אחוז עם מי שנמצא מולך.

עם הלב והראש והעניים.

מתעניין התעניינות אמיתית  בכל דבר. הפוליטי, כמובן. אבל גם כל דבר אחר קטן כגדול.

הלימודים, העסק,  אח שלי, אמא שלי.

אני חושבת שהתכונה הזאת, ההקשבה האמיתית, נותנת למי שנמצא מולך אישור לזה שהוא בסדר. שהוא קיים וחשוב. וזאת תכונה כלכך נדירה ומהממת.

…..

כך רוכבות העלמות,

כך רוכבים האבירים

כך רוכב לו השיכור

ונופל לבור…

מאות פעמים הרכבת את הילדות שלי עם השיר הזה,

וכל אחת בתורה היתה צוהלת צהלות שמחה.

ונתת להן מתנה שהן לוקחות איתן הלאה

ותמיד תמיד,

כשאני אעשה עלמות, אבירים ושיכור- לילדים קטנים ,מהמשפחה או שלא, תמיד תמיד תהיה איתי ביחד

….

ועוד משהו,

תמיד היה כיף לבשל כשאתה נמצא כדי לאכול.

בתוך המשפחה הזאת שאוכל זה אוכל, לראות אותך נהנה ומעריך אוכל טוב, זה תמיד בונוס.

…..

אני מתארת לעצמי שאתה דואג לסמדר ולכרמל ולמתן

אני רוצה להבטיח שתמיד נהיה שם בשבילם.

על בגדים ואוכל צמחוני אני יכולה לחתום בקלות  🙂

וגם על תמיכה בכל דבר אחר.

המון חיבוקים ונשיקות,

עד ליותר מאוחר היום,

שאבוא בעצמי לתת עוד חיבוקים שלא נתתי מספיק בזמנים שהיו

ס.