מכתב מאחיינית של נעם

נועם, אתה לא איש של מילים, וזה מתאים, כי אני קצת חסרת מילים כרגע. אבל גם אם אתה מקמץ במילים, אתה יודע להשרות אווירה של נינוחות ושלווה, פשוט בגלל נוכחותך. אז אני מקוה שהמכתב הזה גם ישרה אווירה יותר טובה, ולו רק לכמה דקות.  אני זוכרת את ארוחות הבוקר שהיינו עורכים כשהתארחתי אצלכם. היה בהן שקט רגוע כשנינו שתינו קפה או תה וקראנו את "הארץ". מדי פעם היינו מדברים, וכיף לי לדבר איתך (גם בביקור האחרון, אתה באמת מתעניין ומשועשע ממה שיש לי לספר).

האווירה שהשרית והשריתם עלי בביקורים הרבים שהיו לי אצלכם היתה אווירה של הזמנת אורחים ושמחה בבואי, ואני שמחה גם לבוא ולבקר, לשמוע על פוליטיקה (וכמובן לשאול שאלות תם, כי אני לא באמת מבינה את כל הניואנסים).

אני זוכרת שפעם כשהייתי אצלכם ניסיתי להפעיל את המחשב שלך, ולחצתי שוב ושוב על הכפתור של המסך ללא הואיל. לקח לי כמה דקות להבין שאי אפשר להפעיל את המסך אם לא מחובר אליו שום מחשב. אתה היית מאוד משועשע מהעניין.

אתה העמוד שדרה של המשפחה, והזוגיות בינך ובין סמדר מהווה לי מופת ודוגמה. הרבה פעמים אני נזכרת בדברים שאתה או סמדר אמרתם לי, על עבודה בהייטק, ועל התמודדות בעולם שאחרי הקיבוץ, ואלו תמיד דברים של טעם, שנותנים לי השראה.

אני אוהבת אותך, ואוהבת את כל המשפחה שאתה וסמדר בניתם

ל.נ.