נועם יקר
אני נזכרת בימינו המשותפים בבית הספר לנערים עובדים בירושלים. אני זוכרת את השלווה שלך בתוך המולת הנערים הצעירים שעבדנו איתם, שהעמידו אותנו במצבים לא פשוטים, אבל אתה לא נבהלת ולא נלחצת. תמיד עם החיוך התמים ,ספק מבויש, שנשלח ממרום הגובה שלך…. ואני, עם ההתרגשות הבלתי פוסקת הייתי ניגשת לשאול, להיוועץ, להיתמך.
זו הייתה בשבילי תקופה מעצבת, ללמוד ממך ומרמי סולימני על קבלה ללא תנאי של הנערים, על הכלה , על נתינה ועל חסד….
במכתב הבא אכתוב לך על המפגש בפעילות הפוליטית….
אוהבת אותך ומחבקת אותך חיבוק עצום!
אורית לבנין-דגני
נעם קמינר | 2014 - 1953 | Noam Kaminer 