מכתב מאת יאני נבו, חבר משי"ח

נעם שלום

ביקרתי לא מכבר אצל מיטת חולייך, וכמובן, נותרו דברים רבים שלא נאמרו. אולי מכתב זה יאפשר דרך נוספת להבעת רגשותיי כידיד מימים ימימה.

אני זוכר בבירור את פגישתנו הראשונה, אף כי המלה "פגישה" נשמעת חגיגית מידי לנסיבות של אז. זה היה ב1973, באוטובוס שאורגן על ידי שי"ח, שנסע להפגנה באיקרית ובירעם. אני הייתי חייל כמעט משוחרר, וזו הייתה לי ההצטרפות הראשונה לפעולות שי"ח. אתה היית חייל. אני זוכר אותך ואת איתן חי-עם יושבים סמוך אלי. כמובן, לא ידעתי אז מי זה מי. אבל רוח האזרחות החופשית, הנכונות למאבק, הביקורתיות חסרת המעצורים, irreverence אומרים באנגלית, כלפי המוסדות "המקודשים" של החברה הישראלית בשנות הכיבוש הראשונות, הייתה עבורי חדשה ומרתקת. האחרים באוטובוס היו בשבילי "מבוגרים", ודווקא אתה ואיתן חי-עם, וגם איתן מיכאלי שאף הוא היה שם, סימלתם עבורי את האפשרות להתקלף מכל הסיסמאות הדוגמטיות שכולנו גודלנו עליהם, ולאמץ זהות חדשה, זהות שמאלית, קוסמופוליטית, שוחרת שוויון ושלום, שמתעקשת ליישם את המושגים האלה, כנגד ההכחשות הרשמיות, גם על המציאות הישראלית החונקת. היו עצורים באותה הפגנה ששוחררו לאחר מו"מ עם המשטרה, וזכו לברכתו של יוסי לנדו בנוסח: "ברוך פודה שבויים". התגלגלתי מצחוק. גם חוש ההומור המחוצף, חסר המעצורים, שסימל אופקים נפתחים, עמדה עצמאית, ודחייה מוחלטת של הצדקנות השלטת, היה אחד ההיבטים המושכים ביותר בקבוצת שי"ח של אותם ימים. חלק מזה השתמר גם בפעילות מאוחרת יותר בקמפו"ס. במשך עשור כמעט היינו דגם של אזרחות דמוקרטית פעילה לסטודנטים ישראליים שעד אז ראו רק צבא ופטריוטיזם לאומני, ורק באוניברסיטה פגשו, באמצעותנו, באפשרות של שיתוף ויחסי שוויון בין יהודים לערבים, ובאפשרות של אוריינטציה פוליטית שונה לחלוטין מכל מה שהכירו. עשינו את זה בנאמנות, אבל גם ב"סטייל". אי אפשר היה להחמיץ את רוח החופש ששררה בכל אותה הפעילות, מורשת שי"ח.

לא אכנס לניתוחים פוליטיים. כולנו יודעים שתקוותינו הפוליטיות מאותם הימים, לשוויון יהודי-ערבי, לחיסול הכיבוש, לדה-מיליטריזציה של החיים הפוליטיים בישראל, לאזרחות פוליטית מעורבת וחופשית, לדמוקרטיה ולשלום נותרו רחוקות מאד ממימוש. אבל רוח המאבק שפיעמה בנו כאנשים צעירים, ושאותה בכל זאת הנחלנו במאות פעולות, הפגנות, מחאות, עצומות, למעגלים נרחבים של "הבאים אחרינו" מהווה ותמשיך להוות דוגמה מוסרית —  פוליטית במובן זה שמדובר במוסר של אזרחות חופשית  אמיצה ונחושה – שתשליך אור למרחקים בימים האפלים שעוד מחכים לנו. ללא ספק, "היה שווה" כל רגע, גם אם במונחים ציבוריים, מצב השמאל אינו מעודד במיוחד, והחברה הישראלית מידרדרת בדיוק לפשיזם שאותו חזינו כבר אז.

אני מקווה שמכתב קצר זה יחזק את רוחך בימים קשים אלה של מחלה. הגוף בסופו של דבר מביס את כולנו; המקום בו אנו שורדים הוא בנפשם, ברגשותיהם ובאהבתם של הקרובים לנו, ושל אלה שחיינו נגעו בחייהם.

חיבוק חם ונשיקות,

באהבה ובידידות,

יאני נבו