מכתב מחבר ילדות

הי נעם (המכונה "הקומוניסט"),

כמובן שטרם יצא לנו ממש להתכתב, בטח לא בנסיבות שכאלו. סמדר כרמל ומתן רוצים להפוך אותי לסופר, או סתם לכותב. מבחנתי זה אותו דבר. המורה לספרות (שקד) כבר הציעה לשלוח אותי למוסד לטעוני טיפוח, כי היא הרימה ידיים. מאז לא התקדמתי רבות. אז לא נצפה לפנינים מהמשך הגיגיי. כך גם בחשבון שזו ורסיה 1 מתוך 8 (עד שיהיה ראוי, על פי מייקי).

נעם, אני מקווה שאתה מעריך את אהבתי אליך, למרות שזה לא הוסיף לי שום ייחוד; מה לעשות שיש עוד המונים כמוני.

בכל זאת אי אפשר להגיד שלא יצא לי כלום. את הפירוט אעתיק בהפסקה מהמכתבים האחרים.

סמדר כרמל ומתן הציעו שאנסה לכוון למשהו משמח. קלי קלות. רק מה, פרק א' יהיה קצר, פרק ב' יגיע בהמשך.

אז ככה: אתה יודע שתמיד הייתי יהודי-שאינו-מאמין, ולדעתי זה דבר די מצער (למה – בפרק ג'). בכל מקרה תופתע לשמוע שבשנים האחרונות הפכתי למאמין, בגלגול נשמות!

בקרב היהודים אני אמנם מיעוט קטן (כמוך), אבל אני חלק מתנועה עולמית גדולה (כמוך).

בקיצור, למה הפכתי מאמין:

• זה טוב להאמין במשהו טוב; שנחזור לכאן לחוות עוד חוויות
• לא ניתן להוכיח שגלגול נשמות לא קיים (בדוק מתמטית!) – כך שזה סוס בטוח

בקיצור, וביחוד מכיוון שאומרים שריח בחירות באוויר, חשבתי להציע לך שהתנועות שלנו יתאחדו. זה יהיה שוס שוס:

הקומוניסטים מגלגלי הנשמות (ביידיש זה נשמע יותר טוב).

להתראות נשמה שלנו

א.ב.