נעם יקר מאד,
כל כך התרגשתי לפגוש אותך ולו גם לזמן קצר. כאב לי לראות אותך חלש בגוף — אבל הרוח — אין מילים לחוזק שלך ולאצילות שלך.
אתה זוכר ששאלתי: "מה יצא לנו מכל המאבקים האלה? 40 שנה והכיבשו רק מתחזק, הגזענות פושה בכל?" וענית במילים שישארו עימי לעד:
"היה שווה," ושוב חזרת בלחש: "היה שווה".
מילים אלו ניחמו אותי. נכון, היה שווה לחיות חיים מוסריים, חיים של המחשבה על האחר, חיים של נתינה ומאבק לשוויון, הגינות וצדק חברתי. באתי לסייע ויצאתי מחזוקת מהדברים שלך. ניחמת אותי שבכל זאת מאבקנו (ובעיקר המאבק שלך ומשפחתך) לא היה לשוא.
זכיתי להכיר אותך ואת סמדר ואת ילדיך המופלאים. זכיתי להיות חברה של המשפחה הנהדרת שלכם — ולו גם מרחוק.
אוהבת אתכם מאד,
ורד סלונים-נבו
נעם קמינר | 2014 - 1953 | Noam Kaminer 