מכתב מסלעית בשן, אחיינית של נעם

היי נעם

חשוב לי מאוד להיפרד ממך, עכשיו כשאתה על הסף, רגע לפני שהתקשורת מפסיקה להיות של מילים.

ואני מודה על ההזדמנות שסמדר פתחה כדי לעשות זאת.

כל הסיפור הוא יחסי גומלין, איפה נוכחותך בחיי תיגמלה אותי ואיך נוכחותי בעולמך תיגמלה אותך.

החבר החתיך והשמאלני להחריד שנכנס למשפחתנו והביא איתו המון המון עניין, חכמה, תאוות חיים, סקרנות וצמא לכל מה שאנושי.

הנחישות בדאגה לעולם שיהיה צודק יותר והוגן יותר, הנכונות לשלם על כך מחיר אישי, המגוון המרהיב של בני אדם שזכיתי להכיר בקיומם בדרך החיים שבחרתם או שבחרה אותכם.

אהבתי להווכח איך וכמה שאתה שלם עם עצמך מספיק כדי להיות אמיתי בשיחה בהתעניינות וביצירת קשר בגובה העינים עם כל מי שפגשת.
גם מולי היית נוכח באהבה וקבלה ללא ביקורת ללא שפיטה והנוכחות הזו היתה לי כל כך חשובה בכמה וכמה נקודות בחיים ששם פשוט היית עם סמדר לצידי בקבלה שלמה.

תשומת הלב שנתת לילדים בכל פעם שנפגשנו והעניין והשמחה שהבאת מולם היו עבורי עוד הוכחה על היכולת שלך להיות מול כל אחד ואחד כאילו הוא עולם ומלואו.

ויש עוד המון רגעים וסיפורים….

להיות חלק מעולמך זו מתנה שתיגמלה אותי ואני מקווה שהתודה שלי על כך עברה ועוברת גם עכשיו.

תוך כדי כתיבה אני מנגבת את הדמעות שזולגות מעצמן. לא מפחד או כאב אלא מעוצמת רגשות שאיני יכולה להכיל במחשבה עליך ועל מקומך בחיי וכשהמיכל מלא ברגשות חמים ואוהבים כלכך הוא ממטיר את עצמו לדמעות והן שופעות. דמעות של חום אנושי הכרת תודה ואהבה.

למה אנחנו לא עוצרים מפעם לפעם בחיים להביע את כל זה?

כשהיינו בברלין בבית הקברות אמרתי שבשנים האחרונות הבנתי שיש סיפורים שצריכים שיספרו אותם גם אחרי מותו של אדם גם אם עברו כבר עשרות שנים.

זה רחוק ממה שמקובל במשפחתנו ונחשב אולי לסוג של ממבו ג׳מבו או עודף ניו אייג׳יות…ובטח שמעורר ציניות וביטול ובכל זאת מבקשת לשתף –

הבנתי שהעולם הזה הוא חלק ממסע גדול יותר שפעם התחיל ולא יגמר.

הבנתי כמה חשוב לסגור קצוות, לסלוח, להודות עד לרגע שכבר אי אפשר לעשות זאת במילים, הבנתי כמה חשוב להכנס לשלב הבא בשמחה ובהודיה, להיפרד ממה שאפשר ולהשאיר כמה שיותר זכרונות מוחשיים.

זה מנוגד לכל מה שהכרתי והאמנתי בו אך כאמור נוכחתי כמה זה נכון לאלו שממשיכים ולאלו שנשארים.

הייתי רוצה להחזיק לך את היד ולבקש ממך לא לפחד אלא להמשיך להסתקרן ולהרעיף מהטוב שבך גם בשלב הבא להפיק את המירב ממה שיקרה בדרכך.

תודה על מי שאתה תודה על נוכחותך בחיי תודה על הזכות לומר זאת במילים.

סליחה ומחילה אם פגעתי או הגזמתי, גם זה מאהבה.

אתגעגע מאוד מאוד ובתמורה לכך אחבק את סמדר מתן וכרמל בכל דרך ובכל מאודי במחשבות וברגשות בחומר וברוח כמעשה אהבה אליהם שיחסרו אותך כל כך ואליך דוד יקר ואהוב עד מאוד

מי יתן שכמו שידעת לחיות תדע גם שתהה מנוחתך נכונה, ושוב תודה.

חיבוק גדול ונשיקה אולי בפעם האחרונה. המון הערכה והוקרת תודה. ודמעות של חום ואהבה.

ואני מצרפת שיר באהבה גדולה ובתקוה שיביא מעט נחמה לכל אוהביך ולך

סלעית

כשהמחר יתחיל בלעדי,/ ואני אותךָ לא אוכל לראות,
אם השמש שתזרח תמצא אותךָ/ שופך עלי דמעות,
אנא אל תבכה כמו שעשית היום/ כשחשבת על כל דבר,
על כל מה שלא הספקנו לומר. אני יודעת כמה אותי תאהב
כמו שאותךָ אני אוהבת, ואני יודעת שכשאתה עלי חושב,/ גם נפשך אלי עורגת.
אבל כשהמחר יתחיל בלעדי,/ אנא נסה להבין,
אהובי, שמלאך בא, קרא בשמי,/ ואחז בידי, ואמר שמקומי מוכן,/ בעולם העליון,
גבוה, גבוה במרומים, ושעתה עלי להשאיר מאחור/ את כל יקירֵי לבי האהובים.
אבל כשפניתי ללכת,/ נשרה דמעה מכל אחת משתי עינַי,
כי תמיד חשבתי שאני לא רוצה למות,/ כך חשבתי כל חיי. היו לי חיים מלאי תכלית,/ והמלאכה שנותרה כה רבה, עד שנראה לי כי לא ייתכן,/ שהנה אני עוזבת אותךָ.

חשבתי על כל האתמולים,/ על הטובים ועל הרעים
חשבתי על כל האהבה שחלקנו,/ ועל כל ההנאות שידענו בחיים,
אילו יכולתי לחיות שוב את האתמול / ולו לדקה־דקתיים,
הייתי נפרדת ממך בנשיקה / ואולי רואה לך חיוך על שפתיים.
אבל אחר כך נוכחתי/ כי זה לעולם לא יוכל לקרות, כי את מקומי יתפסו/ רק ריקנות וזיכרונות. וכשחשבתי על דברים ארציים/ שאולי אחמיץ מחר, חשבתי עליךָ,/ ולבי נמלא אז עצבות, נכמר.
אך כשנכנסתי בשערי השמים/ הרגשתי בבית, בנוח מאוד,
כשאלוהים הביט מטה וחייך אלי,/ מִכֵּס הזהב רב ההוד.
הוא אמר, "זה נצח,/ ומה שהבטחתי לָך, כל הדברים. היום חייךְ עלי אדמות הם נחלת העבר, אך כאן מחדש מתחילים. אני לא מבטיח עתיד,/ אבל היום לנצח יישאר, בלי מחר, כל יום הוא כמשנהו,/ ועל כן אין געגועים לעבר. היית נאמנה כל כך,/ בוטחת וכנה, אם כי היו זמנים, שעשית כמה דברים/ שידעת, שאינם ראויים.
אבל כל זה כבר נסלח לךְ,/ ועכשיו, סוף־סוף, יצאת לחופשי האם לא תבואי אפוא, תאחזי בידי/ ואת חייך איתי תחלקי?
וכך, כשהמחר יתחיל בלעדי,/ אל תחשוב שאני כה רחוקה ממך, וכל אימת שתחשוב עלי,/ זכור שאני כאן איתך, עמוק בלבך.

רומנו מתוך הוכחה לגן עדן / אבן אלכסנדר