מכתב לנעם מאחיינית

לנעם

למרות שבטח ככה מתחיל כל מכתב שאתה מקבל אני בכל זאת רוצה לשתף בקושי הגדול גם שלי לכתוב לך. אבל אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות הזאת.

לאורך התקופה האחרונה חשבתי עליך המון, חשבתי לצלצל, חשבתי לכתוב.. בסופו של דבר חיכיתי לביקורים אצלך בסופי שבוע שלי בתל אביב, המעטים מאוד.. היה ועדיין קשה לי להתנסח; יחסים עם דוד זה יחסים שונים קצת מרוב מערכות היחסים עם אנשים. פחות יצא לנו לדבר או להתראות ביחידות, פחות יצא לבלות הרבה זמן יחד או להכיר ממש לעומק.

ובכל זאת אתה תופס אצלי מקום כלכך גדול בלב. בכל זאת אני מרגישה שקיבלתי ממך המון, שחינכת אותי והשפעת עלי. (אם כבר, אני חייבת לציין שלא באותה דרך שפעמים רבות אנשים מבקרים או מעירים הערות.. ממך זכורים לי דברים חכמים שנאמרים בשלווה ועוררו בי מחשבות ולימדו אותי. התוכן והדרך של אמירת הדברים.) לא סתם אתה מצתייר לי כבן אדם כלכך מיוחד. בשבילי ובשביל כלכך הרבה אנשים מסביבי. עם לב ענק. עם אישיות מיוחדת. אדם חם ואוהב. אני מרגישה שאני ברת  מזל שיצא לי להכיר אותך.

אני חושבת שאתה בין האנשים היחידים בעולם שלי שמעולם לא חשתי מאויימת ממנו, מעולם לא כעסתי עליו או הרגשתי ננזפת.שלא שמעתי או  חשבתי דברים רעים..וזה האדם שתמיד תהיה בשבילי וזה מראה עליך המון ומשקף את מה שאני חושבת עליך ומרגישה. כל רגש וזיכרון שיהיו לי ממך הם טובים.

בחיים שלי, לא יצא לי להיפרד מהרבה אנשים. אבל אני יודעת שברוב המקרים לא ניתנת ההזדמנות להגיד דברי פרידה. ואני כותבת ואני יושבת ובוכה כי אני אתגעגע אליך וכי אני רוצה

ממך עוד חיבוק. ואני יודעת שיש כלכך הרבה אנשים שאוהבים אותך וגם אני אז עצוב לי מאוד.

אבל העצב שלנו צריך לעשות לך טוב ולהעלות לך חיוך, כי הוא משקף לך את היותך אדם אהוב כלכך…

ת.ק.