מכתב מאת דני פרלמן, קולגה מאקס ליבריס

נועם היקר,

אני מכיר אותך הרבה שנים, ומאז שנעלמת פתאום מהנוף במשרד, דאגתי לדרוש בשלומך אצל "יודעי דבר", לעתים קרובות עד כמה שאפשר, שהרי ענייני בריאות זה נושא רגיש. לא מרבים לדבר על כך, ואם כבר מדברים, אז בזהירות רבה וקצת מבוכה …

בסך הכל לא עבדנו הרבה יחד או צמוד במשך השנים, אולם היו מקרים בהם אני, בתור תוכניתן ותיק ב- "אלף", גוייסתי לסייע בפתרון בעיות סבוכות שהלקוחות נתקלו בהן, וכאן אתה היית נכנס לתמונה בתור מנהל תמיכה בכיר שריכז את הטיפול בבעיות אלה ודאג לקשר בין כולם. אני זוכר את המיילים בשעות הזויות בלילה או בסופי שבוע …

תמיד נהגת לדרוש בשלומי ולהתעניין בעיסוקיי כשהיינו נפגשים במסדרונות, וכמובן עזרת רבות באיסוף "חומר רקע" לשירים שכתבתי לעובדים וותיקים שעזבו או פרשו, ושאתה הכרת היטב במסגרת עבודתך.

היוזמה של נינה ואיגור – לגייס את האנשים ולתת להם הזדמנות לפנות אליך אישית – היא יוזמה ברוכה, משום שהיא מאפשרת לאנשים שעבדו אתך שנים להתגבר על המבוכה שבמצב המיוחד הזה ולומר את אשר על לבם. שמחתי שניתן לי הכבוד להיכלל ברשימת התפוצה של נינה ליוזמה – רשימה שהיקפה המצומצם יחסית נובע רק מכך שהעובדים הוותיקים באקס ליבריס – אלה שהכירו אותך טוב – הולכים ומתמעטים, ופרצופים חדשים צצים מדי יום ביומו …

קיבלתי מאיגור דיווח מפורט מהביקור שהוא ואולגה ערכו בביתך לפני זמן לא רב. התרשמתי שקיבלת את הטיפול הטוב ביותר שניתן היה לקבל. בני משפחתך תומכים בך ומסייעים לך, וכמובן גם חבריך הקרובים מאקס ליבריס.

אין לי אלא לחזק את ידיך ולאחל לך רק טוב, מכל הלב.

בהוקרה,

דני פרלמן